הֱיוּ שָׁלוֹם, תּוֹדָה…

Tuvya Ruebner

---

הֱיוּ שָׁלוֹם, תּוֹדָה 
כִּי בָּאתֶם. מַה 
חַיֵּי אָדָם לְבַדָּם 
עִם לִבּוֹ הָרַע 
עִם לִבּוֹ הַמַּךְ, עִם עֵינָיו הַסְּתוּרוֹת 
נְשׂוֹחֵחַ קִמְעָה, נִחְיֶה 
כְּמוֹ בָּאַגָּדָה, נַחֲלִיף 
מִלִּים סְפוּרוֹת, נֹאמַר 
שָׁלוֹם, שָׁלוֹם 
.הַמַּיִם הַפּוֹרְחִים. הַלֶּחֶם הַשָּׁלֵם 
כֵּן. הָיִיתִי. כָּאן. כֻּלָּנוּ. כֵּן 
.תּוֹדָה

Be well, thanks
for coming. What
are people on their own
with their evil hearts,
with their spent hearts, with their sidelong glances.
Let’s talk a bit and live
like in a story, exchange
a few words; we’ll say, 
hey, hello
blooming water, hey, a whole loaf of bread.
Yes. I was. Here. We all were. Yes,
thanks.