poem page

מכתב של מנחם-מנדל

Nathan Alterman


שינה שינדל שלי, זוגתי היפה,
בין עבים הלבנה נוגהת.
שינה שינדל שלי, דרך ליל וסופה
בראשי החולם את נוגעת.

בקפוטה שלי רוח ליל ממרט
ושמוט כובעי עלי ערף ממצח.
כך הלכתי חיים, כך שוכב אני מת,
כי דמותי---כך אומרים ---היא בת-נצח.

שינה שינדל שלי, יורד שלג לבן,
אין אדם. כלם תמו. הביני.
טוביה מת
ומת מוטל בן פיסי החזן.
מת האיש היקר הדוד פיני.

ועל השלג נח סטמפניו, קט ויחף,
וכלו כמאז מלא חן עוד.
אך אלם הכנור. לא נגון הוא רועף.
יען אין לו למי לנגן עוד.

וגם טופלה נח, טוטוריטו התם
נח פעוט ומחיך ממות.
נצחיים הם שחוקו ובכיו של העם.
לכן טופלה הוא בן-אלמות.

שינה שינדל שלי. לילה, לילה עמק.
את זוכרת הליל בו נפרדנו.
עם העם שנתנו לו דמע ושחוק
גם אנחנו מול מות עמדנו.

את לבשת, שינה שינדל, מטפחת של חג.
את נקית הקפוטה שלי הנושנת.
והעם זאת הפעם צחוק לא צחק.
הוא נשק את ידך הקורנת.

והלילה היה משרפות חכלילי
ואני צואה לך נסחתי,
על אגרת קטנה, שינה שינדל שלי.
וברור כי עקר שכחתי.

העקר...לך רציתי תודה להגיד,
שהיית לי בת-זוג, סבלנית ומכפרת.
שינה שינדל, שחקנו קומדיה נצחית,
אך גמרנו אחרת, אחרת.

זאת נבאה בדיחתנו מאז,טרם סוף,
עת נגנו כנוריה בתוך הלע
היא על לב גבוריה הכתה באגרוף ,
אבל איש לא אבה לשמע.

גם אני לא ידעתי, גם את לא הבנת,
את חזיון התוגה ששחקנו עד ערב.
שום ספרות---כך יאמרו---לא ידעה קומדינט
שכמונו נשא על צואר את החרב.

עד יום גזר...עד נצבנו בתוך הגולה,
אבירי החלום, גאוני העני,
גבורי הספרות היהודית הגדולה,
הנופלת בשלג כמוני.

--- --- שינה שינדל שלי, דרף ליל וסופה
בראשי ההרוג את נוגעת.
שינה שינדל שלי, זוגתי היפה
במרומים הלבנה נוגהת.

A Letter of Menakhem-Mendl

Dan Ben-Amos


My lovely wife Sheyne-Sheyndl,
Through a cloud the moon is shining.  
Through storm and night, you handle 
My dreamy head, gently patting. 
 
The mighty wind blows up my capota
My hat drops to the back of my head.
Like that I walked alive, like that I lie dead
Since my figure, so they say, is immortal.

My Sheyne-Sheyndl, it is snowing white.
Not a soul, all are gone, face it.
Tevye died 
And Motl died too, the son of cantor Peyse,
Uncle Pinye, dear man, is dead too. 

Stempenyu on the snow cradles, small and barefoot,
Charming as ever and more.
But his fiddle is silent, no sound no hoot 
All are gone, all who listened before.

Topeleh too is resting, simple-minded tuturitu 
The toddler is resting dead and smiling. 
People’s jokes and tears are immortal, 
So immortal is Topeleh too.

My Sheyne-Sheyndl, do you remember
Deep, deep was the night we parted,
In line we stood facing death together
With whom in tears and laughs we delighted.

Sheyne-Sheyndl you wore your holiday shawl,
My tattered capota you tried to mend.
This time our people did not laugh, not at all,
They just kissed your glowing hand.

The night turned scarlet from flames,
And for you, my will I wrote 
On a small piece of paper with your name.
And, sure enough, the main point I forgot.

I wanted to thank you, so much and no less
For being a patient, forgiving wife
Sheyne-Sheyndl, we played our life
For a laugh, but the finish was something else.

Our joke foretold this end from the start, 
Playing silent music in us, inside.
We pounded our heroes at their heart
But nobody listened or cared to mind.

I did not know and you did not get
The sad drama we played till too late.
No lit., so they say, has a jester tell jokes
While a hangman’s noose his neck chokes.

Till judgement day we did not exit,      
Dreamy knights and clumsy heroes,
The figures of the great Yiddish lit,
That like me in the snow wallow.

Through storm and night, Sheyne Sheyndl, 
My murdered head you are gently patting. 
My lovely wife Sheyne-Sheyndl,
In heaven the moon is shining.